קוראים יקרים, שותפי לאהבת האומנות,
ראשית אני שמחה לעדכן שהגלריה שלי ביפו נפתחה ואני מגלה שלא רק תיירים אוהבים אומנות , אחרי שבילינו הרבה בבתים אנו מגלים כמה ציור אחד צבעוני או פסל שמח מכניס לנו אנרגיה טובה לבית!
תהנו מהפוסט החדש ומוזמנים לבוא לראות מה חדש בגלריה ביפו מול הים !
לדאבוננו, בצל הקורונה אנחנו פחות טסים, נמנעים ממקומות סגורים (ביניהם מוזיאונים) ובשל כך עלולים להחמיץ אירועי תרבות ואומנות חשובים וחד פעמיים.
לכן, החלטתי לשתף אתכם ברישומי מאירוע שכזה – התערוכה המדוברת ביותר של השנה – הוצגה בלובר!
עד שהקורונה שיבשה לנו את החיים…
בהמשך הטקסט תבינו את הקשר בין לאונרדו דוינצי למגפות שהם חלק מההיסטוריה שלנו מהמאה ה14 ועד היום..לצערנו.
תערוכה המוקדשת כל כולה לאמן, החוקר, איש הרנסנס הגאון, לאונרדו דה וינצ’י. בהמשך הפוסט תבינו שגם לגאון היה קשר איך מתמודדים עם התקפת וירוסים …
מסתבר שהדרך לתערוכה היתה לא כל כך פשוטה, למרות שהתערוכה נסגרה לאחרונה , הייתי רוצה לשתף אותכם בחווית הביקור בתערוכה .
בביקורי האחרון בפריז, מי זוכר ??בחודש מרץ האחרון, שבועות לפני בהלת הקורונה..הגעתי לפגישה עם עובדת נחמדה מצוות הפקת התערוכה. ניסיתי את מזלי, כאמנית/אוצרת ישראלית, בעלת גלריה וארט בלוג של עשרות אלפי קוראים, בלוגרית שכותבת הרבה על תערוכות בלובר ובפריז בכלל…
ולשמחתי הרבה הצלחתי לקבל כניסה של כבוד לתערוכה!
הכניסה ללובר מאז ומתמיד ריגש אותי במיוחד בהתחשב שבעברו היה הלובר ארמון בו הציגו את הסלונים (תערוכות אומנות) רבי ההשפעה והמפורסמים ביותר,
כיום הוא נחשב להיכל אומנות בו מוצגות יצירות שהן פסגת ההישגים האומנותיים לאורך ההיסטוריה (ביניהן המונה ליזה (ציקאנדה), של לאונרדו דה וינצ’י , לה הקדשתי בעבר פוסט המספר על השתלשלות סיפור המתח סביב היצירה ומדוע היא הפכה למפורסמת והשמורה ביותר במוזיאון – שווה קריאה).
התערוכה המקיפה מציינת 500 שנה למותו של דה וינצ’י
(1519-1452) ועוקבת אחרי התפתחותו בתחומי האומנות, המדע, המחקר, סגנונות הציור השונים בהם התנסה וראייתו את הציור כתחום שלו לוגיקה פנימית וחוקיות.
עבודת האוצרות של התערוכה הייתה כרוכה בליקוט יצירות ממוזיאונים שונים בעולם ומאוספים פרטיים, משימה מורכבת ואף שאפתנית. המאמץ בניוד ושמירה על יצירות בנות 500 שנה שמצבן רגיש מאוד אינו פשוט, התכנון הקפדני והביצוע המדוקדק שנדרשו על מנת להעבירן בבטחה, יחסי המסחר בין המוזיאונים השונים וההתנהלות מול חברות הביטוח הפכו אירוע מוזיאלי זה לייחודי, חד פעמי ומפעים. אין ספק שנעשתה כאן עבודה מרשימה ביותר.
התערוכה כוללת תצוגה של מחברותיו האישיות של דה וינצ’י, המכילות רשימות בכתב ידו הצפוף המעיד על מהירות מחשבתו. הוא יצר קיצורי דרך בכתיבה, והטקסט נראה ככתב סתרים שרק גאון שכמותו יכול להבין.
כאמנית, נהניתי לראות את הסקיצות, להיחשף דרכן לתהליך המחשבתי, לחיפוש אחר האמת, לדיוק. הזדהיתי עם תחושת התשוקה שמתעוררת ברגע בו מתחיל הניצוץ הרעיוני ולחדווה שבמימושו דרך היצירה. הלוואי ויכולתי להיות עדה ברגע האמת לרגעי קסם אלו בסטודיו של דה וינצ’י.
מכל התחומים אותם חקר, היה לדה וינצ’י עניין מיוחד באנטומיה של גוף האדם, הוא הרבה להתגנב לחדרי מתים כדי להיות נוכח בניתוחים של לאחר המוות והיה סקרן לגלות את אותם איברים פנימיים ונסתרים מהם מורכב הגוף והאופן בו הם מפעילים אותו, הוא תעד את רשמיו ותובנותיו בשרטוטים מפורטים והיה בכך פורץ דרך.
חוק משולש הזהב שבו עשה שימוש ביצירותיו, הוא דוגמא נוספת ליכולתו הגבוהה לחבר בין עולם המדע לעולם האומנות, בין האימפרסיה המתעתעת לחוקים פיזיקליים ומתמטיים, יכולתו זו הולידה יצירות על זמניות.
בתערוכה ישנו גם פרט מעניין ורלוונטי לימינו – סקיצה של מבנה ובו חללים גדולים המצויים מתחת לפני האדמה והמיועדים לחולים במחלות נגיפיות. החללים מאפשרים בידוד מוחלט של החולים ובכך את מניעת התפשטות המגפה.
מרתק לראות איך ההיסטוריה חוזרת ושיטת הבידוד של היום, דה וינצי כבר המציא במאה ה 15 מייד אחרי מגפת הדבר במאה ה 14.
דה וינצ’י חי במילאנו במאה ה 15, הייתה זו תקופה של התאוששות מהתפרצות המגפה השחורה אשר גבתה את חייהם של כשליש מאוכלוסיית אירופה.
ניסיונו זה למצוא פתרון מעשי לקידום התמודדותו של המין האנושי אל מול אתגרים מורכבים, כמו במקרה זה, היא דוגמא להיותו איש רנסנס הרואה את האדם במרכז ואת יכולתו של האדם להביא קידמה לעולם בעזרת האינטלקט.
סיור בתערוכה זמן הצצה נדירה לעולמו של אחד מענקי הרוח שידעה האנושות. עולם אשר גם בחלוף 500 שנה הוא מרתק, מפתיע, מלא תעוזה מחשבתית, מעוף, וחדשנות.
אני מקווה שבפוסט זה אני מצליחה להעביר לכם אפילו במקצת את ההנאה בלראות, להבין את האמן המאסטר הגאון.
בתקווה ובקרוב כל המבודדים יחזרו לשגרה ונחזור להסתובב במוזאונים בעולם!
ועד אז טיפ קטן בואו לראות גלריות ותערוכות בארץ!
מי שעוד לא יצא לו לראות את הגלריה שלי מול הים בנמל יפו מוזמן בשמחה לתאם איתי ולקבל הסבר פרטי.
יום טוב
איריס עשת כהן
תאמו איתי ונפגש:
לאיריס שלום,
ממש לפני קורונה – אמצע פברואר ביקרתי ברומא- שם הלכתי למוזיאון הסמוך לכיכר העם -פיאצה פופולו הענקית- ובו מוצגים דברים רבים של לאונרדו דה וינצ’י עם דגש על אדריכלות ובניית מכשירים להנדסים לאזרחות ולצבע – כמובן שגם רישומי גוף האדם לא נפקד מקומם .
כמובן שביקרתי בעוד מקומות ומוזיאונים אולם על אלה בהזדמנות אחרת.
https://www.tripadvisor.co.il/Attraction_Review-g187791-d2561921-Reviews-Museo_Leonardo_da_Vinci_Piazza_del_Popolo-Rome_Lazio.html
רק בריאות
נמרוד חפץ
נירים
היי נמרוד ! אני שמחה שאתה עוקב אחרי הארטבלוג שלי , מוזמן לבקר אותי בגלריה ביפו אני בטוחה שתאהב ! בקרוב נהיה אחרי תקופת הקורונה ונמשיך להנות מאומנות בכל העולם ! אמן !
היי איריס,
יופי של פוסט, אני ממש אוהבת את לאונרדו ולא רק בגלל האמנות, יותר מהפן המדעי וההמצאות..
(כל פעם שעברתי סכר בנהר התרגשתי..)
בקרתי במוזיאונים שלו,תערוכות,כפר הולדתו אבל לתערוכה זו כנראה לא אגיע…תודה
היי נילי ! שמחה שאת קוראת ומגיבה ! אני מאמינה שהתערוכה תחזור באחד המוזיאונים הגדולים בעולם , נמשיך לעקוב .. שבת שלום
סקירה מרתקת. הקשר הלא יהודי עם ליאורנרדו: אם שואלים יהודי מה מציג ליאורנרדו בציור קיר המפורסם ׳הסעודה האחרונה׳ בעיר מילנו, ברוב המקרים יענו: סדר פסח. ונדמה לי שזו טעות. בתקופת ישו, בתקופת בית המקדש, חגגו יהודים את הפסח כמו בחגי שבועות ובסוכות, על ידי העלאת זבח. ליל ההסדר התפתח מאוחר יותר.
שלום פרנק ! תמיד כייף ללמוד ממך עוד עובדות היסטוריות ! שמחה שאתה קורא ומגיב שבת שלום !