שילה היקס - קווי החיים | ארט בלוג אמנות

שלום לכל קוראי הארט בלוג.
מרגש לראות איך ביקור בתערוכה במרכז פומפידור בפריז מעלה בנו זיכרונות מבית סבתא.. הפעם אני שמחה לארח את סיגל עשת שפט בעלת גלריית הבאר לאומניות וטעמים שקפצה מראש פינה לעיר האורות לכמה ימים של מסע בין גלריות ומוזיאונים, סיגל משתפת אותנו בתערוכה יוצאת מהכלל עם נגיעה של אמנות ישראלית ,

ככה בין כל טרוף החיים, בית, משפחה, עבודה, גלריה, מפעל חדש ופרויקטים שונים, הצלחנו לצאת ארבע חברות ילדות לסופ”ש ארוך של בילויים, אוכל טוב, אמנות והמון המון צחוקים בפאריז.

בין שלל התערוכות שראינו, המצוינת שבהן היתה תערוכתה של האמנית “שילה היקס – קווי החיים” במרכז פומפידו.
מרכז פומפידו הוא בשבילי אחד המקומות האהובים והביקור בו תמיד מרגיש כמו בית.

שילה היקס, אמריקאית, ילידת 1934 החיה בפאריז ויוצרת אמנות משנות ה 50, אמנית טקסטיל ייחודית במינה המשלבת אריגה, שזירה, קשירה, תפירה, ליפוף ואין ספור טכניקות רב גוניות בהן היא מצליחה להעביר רגש, תחושה והיבטים שונים של מצבים קיומים דרך סיבים, חוטים ובדים.

בכניסה לתערוכה נפגשנו בקיר כיסים לבנים עוצמתי ביותר, קיר הכניסה כולו מתקרה עד רצפה מכוסה שכבות שכבות, רבדים רבדים של כיסי כותנה עבים, כשמתקרבים לכיסים מתגלה חותמת בעברית, דבר שהפתיע אותנו ביותר, צעד קדימה ומבט מדוקדק, אנחנו מבחינות במילה הדסה, הדסה ירושלים. נשימה עמוקה, הדסה ירושלים היה מקום עבודתה של סבתא שלי, שרה איגרא, צעד אחורה ותחושת צמרמורת עמוקה מציפה אותי, הקיר הלבן הזה כיסים, כיסים, ירושלים, ממש כמו כותל – אמנות מרגשת עד דמעות.

מחלל התצוגה שטוף האור הפונה לרחוב, מתגלות אין ספור יצירות רבגוניות, בגדלים שונים. גללי צמר ענקיים, יצירות אריגה מורכבות ועצומות, שלל טקסטורות ומרקמים, שילובים נדירים של חומרים וטכניקות בצבעוניות מרהיבה וססגונית. במבט החוצה אל הרחוב, דרך חלונות הגלריה העצומים ניתן לראות את אותם חוטים ובדים בתצורתם המוגמרת, הסופית כבגדים הנעים על גופם של ההולכים והשבים בהמולת הרחוב הפריזאי. דיאלוג זה המתקיים בין מראות הרחוב למראות בחלל התצוגה, המציג את עולמם הקסום והפלאי של הבדים והחוטים הנארגים מעצים אף יותר את החוויה שהתערוכה היא כמעין מעבדת מחקר של אשפית, קוסמת היוצרת עולם מופלא בלתי צפוי, בעל שפה משלו עולם הנסתר מהעין, ולרגע ניתנת לנו הזדמנות להציץ במבט מיקרוסקופי לתוך הבד והחומר ולגלות עולם ומלואו.

החומרים ששילה היקס מתעסקת איתם ביצירותיה הם חומרים המיוחסים לאורח ההיסטוריה למיומנויות יום יומיות שבעיקר נשים עסקו בהם: תפירה, שזירה, אריגה, קשירה, גובלנים וכו’, שילה היקס, לוקחת את החומרים היום יומיים האלו מנתקת אותם מהשימושיות שלהם, מביאה אותם מאומנות לרמה של אמנות גבוהה, כפי שעשתה תנועת הארט וקרפט Arts&Crafts באנגליה ממנה היא מושפעת רבות ומעלה את קרנן של מיומנויות אלו שנשים פיתחו במהלך ההיסטוריה ומביאה אותם למקום גבוה, מורכב, עם אמירה פילוסופית ובהקשרים עמוקים ורחבים.

התבוננות בשלל יצירותיה של היקס מעבירה את הצופה חוויה רגשית ואינטלקטואלית, התחושה הטוטאלית של המצאות בחלל שבו אתה מוקף מלמטה, מלמעלה ומכל הצדדים של יצירות בגדלים שונים, כמו היית לכוד בתוך מארג עוצמתי שמקיף אותך והמחשבה על מה שראית מלווה ומהדהדת זמן רב אחרי.

עם חזרתנו לארץ, סיפרתי לאמא שלי על התערוכה, אימי, דליה עשת, אמנית ססגונית ורב גונית בעצמה הנושקת לגילה של שילה היקס, אומרת לי בטבעיות: “בטח, אלו הכיסים שהאחיות היו תולות עליהן לאסוף את הפסולת והלכלוכים ממיטות החולים, וכילדה כשהייתי באה עם אמא לעבודה, היו מלבישים לי את הכיסים האלו והייתי עוזרת לאחיות בעבודה”