אופירה ברק לא מפסיקה לצייר | מהקיבוץ לאוסטריה,ניו-יורק ,כוכב יאיר ועד לכפר סבא…

אופירה ברק אמנית ישראלית. 

כאשר ביקרתי את אופירה ברק בסטודיו לאמנות שלה בכפר סבא – מיד הרגשתי סוג של נינוחות ורוגע שלא היה מובן לי או כלל ברור מאליו;

אולי זה העיניים הכחולות המהפנטות שלה? או האם אלו ציורי השיבולים המרגשים עם הרקע הלבן שנתגלו לי בכניסה לבית בשילוב קבלת הפנים של אמנון בעלה…?

משהו הרגיש לי נעים, שלם ורגוע.

When I visited Ofira Barak at her art studio in Kfar Sava – I immediately felt a kind of ease and calm that I was not obvious thus was unease to understand;

Maybe it's her hypnotic blue eyes? or are these the exciting seagull paintings with the white background that I discovered at the entrance to the house, joint with the heartfelt reception of Amnon, her husband …?
Something felt pleasant, whole and calm

 

 

אופירה, ילידת חיפה 1943, הגיעה לקיבוץ גונן כחיילת ,הקימה משפחה והייתה חברת קיבוץ 23 שנים .השתלבה בחיי החברה וביצירה, החל מתפאורות ותלבושות להצגות ועד ציור בסטודיו שהקיבוץ העמיד לרשותה. למדה  בתל חי ,אוסטריה וניו יורק  – הייתה אחת מצוות אמנים שהקימו בית הספר לציור בתל חי שבו לימדה.

הציגה ביותר מארבעים תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל.

Ofira, born in Haifa in 1943, came to Kibbutz Gonen as a soldier, established a family and was a kibbutz member for 23 years. She was integrated into social life and work, from scenery and theatre costumes to painting in the studio that the kibbutz made available to her. She studied in Tel Hai, Austria and New York. Ofira was a member and teacher in a team of artists who set up a painting school in Tel Hai.
She has exhibited in more than forty solo and group exhibitions in Israel and abroad.

 

[Best_Wordpress_Gallery id="7" gal_title="ofira1"]

 

"תהליך הציור בשבילי זאת מדיטציה,אני באופו אישי זקוקה לשקט", אופירה ברק

 

[Best_Wordpress_Gallery id="9" gal_title="OFIRA4"]

 

כשהתחלנו לשוחח, התגלה לי סיפר חיים מרתק! ואז הבנתי את הקשר בין סיפור החיים לציורים.

מדהים כמה ואיך מאחורי כל אמן יש סיפור חיים שונה, כיצד אנחנו מבטאים את המשברים והחוויות  בחיינו דרך האומנות.

אצל אופירה זה מאוד בולט, דרך הציורים אפשר ממש לנסות להרגיש את שעברה בתקופות שעברו.

 

[Best_Wordpress_Gallery id="8" gal_title="OFIRA2"]

אופירה למדה באוסטריה אצל הצייר וולפגנג מאנר את הטכניקה המעורבת שמן וטמפרה,שבה נהגו לצייר במאה ה 16 אמנים רבים בניהם רמבראנט וורמר.

הטכניקה מבוססת על צבעי שמן מוכנים ורק הלבן נוצר באופן שציירו בו אמנים מאבקה של טיטניום- די – אוקסיד, שמנים שונים וביצה, לביצה יש תכונה של הדבקה,הצבע שנוצר נקרא טמפרה.

שימו לב לדקויות של הקווים הדקים לא מספיק מכחול טוב צריך יד טובה !!

ציורי שדות שאהבתי בעבודותיה של אופירה ברק–

במהלך השנים אופירה הסבה את שיטת הציור שלמדה באוסטריה לציור בצבעי אקריליק עם אותן שכבות מרובות לעיתים כ 15 בשקיפות אחת על גבי השניה.

בעזרת מכחולים דקיקים היא יוצרת את מרקם העשבים כמו מנטרה שחוזרת על עצמה.

משחקי האור וצל פשוט מושלמים !!

הרעיון הבסיסי  בטכניקת הציור הזה הוא לצייר את האור.

השכבה הראשונה היא כיסוי שטח הבד הלבן בצבע שמן בגוון אדמדם,

עליו מציירים את המקומות הבהירים והמוארים בצבע לבן שהוא הטמפרה,

לאחר ששכבה זאת מתייבשת מכסים שוב בצבע שמן בגוון זהוב ושוב בלבן,

השכבה השלישית מתכסה בגוון כחול וחוזר חלילה עם הלבן.

 

"אני מציירת פיגורטיבי כל חיי גם בתקופות שהאסכולה המופשטת שלטה במחוזותינו."

"I paint figuratively all my life even when the abstract school ruled our provinces."

היום חזרו לצייר פיגורטיבי, שהוא אבן היסוד להבנת הציור,

"פורטרט צריך לספר סיפור שייקח אותך לחוויה בזמן ההתבוננות בציור, 

כאשר זה קורה ונוצר הקליק – זה הסיפוק"

[Best_Wordpress_Gallery id="10" gal_title="OFIRA5"]

בשנתיים הארונות אופירה מציירת בצבעי שמן

האמת בביקורי הסטודיו שאני מקיימת אני לא נתקלת הרבה בציירים ששולטים בסוגי צבעים ובטכניקות שונות בכזאת מקצוענות

כל הכבוד !!

The truth is that in my many studio visits rarely have I encounter painters who control different types of colors and techniques with such professionalism
!!Well done

[Best_Wordpress_Gallery id="12" gal_title="OFIRA7"]

 

טכניקת ציור לפי צילום,

 

"את הקומפוזיציה של העבודה אני קובעת בשלב הצילום,

האווירה נקבעת בסטודיו, לא תמיד שדה שצולם ירוק יישאר כך גם בציור"

 

 

"הציור הוא אמצעי ביטוי לאמן וחוויה למתבונן חיובית או שלילית"

 

"האור בתוכו" –

הציור הוצג בתערוכה "בית" ציור של  הבית הפנימי הרוחני.

 

אופירה נכנסה לסטטיסטיקה של הנפגעים בתאונות דרכים, הציורים הוצגו בתערוכה "טרילוגיה "

[Best_Wordpress_Gallery id="11" gal_title="OFIRA6"]

 

 

צילומים דויד קלט – פרוייקט משולב

סדרת צילומים זו נעשתה בעקבות נפילתו של בנה אמיר במלחמת לבנון הראשונה.

 

הצילומים יצאו מאוד מיוחדים ועוצמתיים. איך זה צולם?"לקחנו יריעת בד שחורה מתוחה על מסגרת, פתחים לידיים ולפנים שאופרו בלבן וצבע אדום בחזית – ותוך כדי צילום קרעתי אותו."

אובדן בנה מתבטא בסדרת נוספת של ציורים יוצאי דופן.

 

הקבר בציור מעורר שאלות; על הקבר מונחת אבן גדולה, אולי גופה? לא ניתן לכסות את הקבר משום שהאבן לא ארוכה מספיק ורחבה מדי – ובתוך הקבר רואים קרן אור שמעוררת שאלות… האם האור מגיע מבפנים או מבחוץ?

 

[Best_Wordpress_Gallery id="13" gal_title="OFIRA9"]

 

כיצד בעצם אימא מגיעה למצב שבנה ישמש לה מודל ערום בציור?

"בתקופה שצור בני התכונן להתקבל ללימודי אדריכלות  עזרתי לו להכין תיק עבודות ,כאשר אני במקביל התכוננתי לתערוכת יחיד גדולה ,צור היה לי כמודל ,תוך כדי צילום בשדה החיטה באופן ספונטני בקשתי ממנו להתפשט ולחבק את האדמה ,רציתי את הקשר של "אדם – אדמה ."

.

 

מאז ועד היום התאווה לצייר עבורה זה אתגר "תמיד אתגר חדש".

Since then, the passion to paint for is a challenge, always a new challeng

בימים אלו נפתחה תערוכת יחיד של אופירה ברק המוצגת במגדלי נאמן ובאוצרות של יצחק ניר – אמן בחסד (מוזמנים לקרוא את הפוסט על האמן טייס)

A solo exhibition by Ofira Barak, is currently being displayed in Ne’eman Towers and curated by Yitzhak Nir (an genuine artist himself (you are welcomed to read the post about the airforce pilot who is also an artist)

 

(צילומים מהקמת התערוכה במגדלי נאמן אוצר יצחק ניר)

 

רגע לפני שהמפגש בייננו  הסתיים – אופירה אמרה דבר שאני מאוד התחברתי אליה כאמנית:

 

"לא תמיד ניתן להסביר למה המתבונן אוהב ציור מסוים, לעיתים ידע באמנות מקבע את הביקורת של הנושא המצויר ולא משאיר מקום לתגובה הספונטנית של הרגש והדמיון"

אופירה ברק היא אמנית ישראלית מרתקת, ואף מעבירה הרצאות מדהימות מניסיונה של 50 שנות יצירה –

סרטון על האמנית

לפרטים: www.ofirabarak.com

 

מקווה שנהניתם כמוני 🙂

עד הפוסט הבא,

שלכם,

איריס עשת כהן