לכל אוהבי האמנות שסקרנים לדעת מה הם הסיפורים שנמצאים מאחורי שמות המוזיאונים… אני ממליצה לראות את הסרט “פגי גוגנהיים – מכורה לאמנות“, הסרט מעמיק בסיפור חייה המרתק של גוגנהיים – אשר שמה מתנוסס מול המוזיאונים החשובים בעולם. הסרט למעשה מציג בפעם הראשונה את הקלטות מהריאיון האחרון שקיימה ב-1979.
פגי גוגנהיים אישה משוחררת, בת עשירים, חובבת שערוריות ונרקיסיסטית, אך מעל הכול היה בה את החזון איך עולם האמנות ייראה בעתיד, ידעה לנצל הזדמנויות… בין Flirt לפלירטוט, כפי שהייתה מציינת על עצמה היותה נימפומנית, ידעה ליצור קשרים עם אמנים פוטנציאלים, “אימצה אותם” – דאגה להם לתקציב חודשי והביאה אותם להצלחה המרובה שלהם היום בעולם האמנות. המפורסם ביניהם היה ג’קסון פולוק, פגי הייתה הפטרונית שלו והוא היה ההישג הגדול בחייה.
מרתק היה לי לראות בסרט את העבודות של ג’קסון פולוק, אחד האמנים המדהימים במאה ה-20 שאני מקבלת ממנו השראה אינסופית ביצירות שלי.
ציורים נוספים שלי (איריס עשת כהן) בהשראת ג’קסון פולוק:
גברת גוגנהיים נולדה ב-1898 למשפחה יהודית ואמידה בניו יורק, משפחתה הייתה מאוד מוזרה, ביזארית על גבול השיגעון. המשבר הגדול בחייה, היה כשאביה טבע בספינת הטיטאניק כשהייתה בת 13, וכשהיא נשאלה על סוג האימא שהייתה לה, ענתה, “אני לא חושבת שהיו אימהות טובות בתקופה ההיא”.
התחילה את קריירת הגלריות שלה בלונדון. ב-1921 עברה לפריז, שם הכירה אמנים רבים – התחתנה והתגרשה פעמיים. בתקופת המלחמה בפריז היו סביבה אמנים רבים שהיו נואשים למכור ולברוח; היא זיהתה את הפוטנציאל ובמשך תקופת המלחמה, עד שעברה לניו יורק, הקפידה לקנות “ציור אחד ביום”.
בזמן מלחמת העולם השנייה גברת גוגנהיים ביקשה לשמור ממוזיאון הלובר על היצירות, אך נאמר לה שהיצירות אינם בעלי ערך גבוה על מנת שישמרו עליהם… באופן פרדוקסלי, לאחר המלחמה, עבודות של האוסף שלה הוצגו בלובר בגאווה גדולה!
גוגנהיים אישה אמיצה, לא פחדה, המשיכה את עסקיה ופתחה גלריית אמנות בניו יורק. לפגי לא היה אכפת שאנשים רבים היו צוחקים ולועגים לה על חוסר ההשכלה או הטעם הרע לטענתם, ואף ציין יום אחד פיקאסו כשבאה לבקרו בסטודיו: “מאדאם, מחלקת ההלבשה התחתונה בקומה חמש”.
“לפעמים האמנים מאכזבים, לעומת היצירות שלהם! לפעמים הם מתעלים עליהם. כשפוגשים אמנים לא יודעים למה לצפות, אבל הם תמיד הרבה יותר מעניינים מאנשי עסקים”, לדברי גוגנהיים.
ב-1947 סגרה את גלריית האמנות בניו יורק ועברה לונציה, היא חיה שם ביחד עם חמישים ושבעה כלביה, במשך השנים ביתה הפך למוזיאון – אחד מהמוזיאונים הנחשבים ביותר באירופה. פגי נותרה בונציה עד יום מותה ונקברה בגינת ביתה.
יש האומרים שאיסוף האמנות היה כפיצוי לעובדה שגדלה למשפחה לא נורמלית, האובססיה לסקס היווה כפיצוי על חוסר היציבות שליווה אותה, אך אין ספק שהייתה אישה בוהמית שהשאירה חותם על עולם האמנות במאה ה-20!!!
מדהים לשמוע את הקלטות של אישה בת שמונים, עם קול צלול ושלמה עם כל מה שעשתה בחייה: “הצלחתי להשיג את ההישגים שהגעתי אליהם ואני מאושרת מזה, אך דעו לכם: זה נורא להזדקן“, אמרה פגי.
For all us art lovers, if you’d like to know who is really behind the Guggenheim Museum, I advice you to watch a wonderful movie name “Peggy Guggenheim – Art Addict”. The movie follows Guggenheim’s Bohemian & fascinating life and her love for art, which maes until this very day, a big influence in the art world.
A daughter of very wealthy parents, liberated, scandlas-lover and a narccissist – these words describe Peggy Guggenheim… but above all – she had a strong vision of how the art world would appear in the future, so between her flirts and sex addiction, she knew how to recognize aspiring artists and invested in the ones she believed in… One of them was Jackson Pollock, one of my biggest inspirations as an artist, myself, Iris Eshet Cohen.
During WW2, Peggy requested from the Louvre Museum to keep her collection of art, the museum turned the offer down because they didn’t think that they are worthy. Amusingly enough, her collection was displayed in the Louvre after war has ended!
Guggenheim didn’t take criticism of anyone, even whilst many people have laughed at her taste and lack of edoucation, she kept her head up. At 1947 she closed her New York art gallery and moved to Venice. She lived there with her 57 dogs.
It is amazing to hear that an 80 years old woman is so clear and fulfilled with everything she’s done in her life, she said in one of her last tapes “I’ve accomplished everything I’ve aspired to achieve, but do know, getting old is a terrible thing”.