עולם הצבע האדום ועולם הגלזורה האדומה הם עולמות מלאי גוונים והפתעות. אתם מוזמנים להכיר קצת את העולם השלם שיש מאחורי הקלעים של הגלזורה האדומה.
הידעתם שיש מספר רב של סוגי אדום?
למרות שאנחנו חושבים על הצבע האדום כצבע אחד – כל אחד מאיתנו מדמיין אותו קצת אחרת, בהתאם לגוון המסוים שאליו הוא נמשך.
הצבע האדום הוא צבע מיוחד, שמעורר אצלנו חום ולהט. האדום מרגש ומשפיע ישירות על החושים שלנו. זהו צבע המושך תשומת לב, ומגביר התלהבות.
במדינות המזרח כמו סין והודו, הצבע מקושר למזל טוב, שימחה שיגשוג והצלחה, ולכן ממליצים לקשור חוט אדום מסביב ליד התינוק למזל טוב. גם ביהדות אנו מכירים את החוט האדום למזל טוב, שנמכר לרוב בעיר העתיקה בירושלים ובמקומות אחרים ברחבי הארץ.
סודות גווני האדום
כאמנית, השימוש בצבעי האדום חוזר על עצמו בכל כמעט בכל היצירות, ורבים הם גווניו של האדום:
האדום הקלאסי הנייטרלי, נקרא מגנטה. זה הגוון האדום הנפוץ בדרך כלל בשימוש בבתי דפוס.
גוון נוסף הוא אדום קדמיום, על שם המתכת קדמיום.
אדום ורמליון הוא גוון אדום שמח במיוחד. ורמליון זהו שמה של תולעת, שמפיקה נוזל אדום. את הפיגמנט מפיקים מאבן הנקראת צינובר.
אדום סקרלט הוא אדום זוהר, אדום אליזרין מופק משורש של צמח בשם זה, ואדום קרמין מופק, תאמינו או לא, מחרקים שחיים על שיחי קקטוס.
שני גוונים נוספים הם אדום ויולט, אדום קר המכיל בתוכו גוון סגול, ואדום ונציאני שכולל גוון ורדרד-צהבהב.
למה הדם הוא אדום?
בדם יש מולקולה שנקראת המוגלובין שבמרכזה יש אטום ברזל, והוא שגורם להמוגלובין ולדם כולו להיות אדומים.
הגלזורה האדומה והמפתיעה
כאמנית, אני נמשכת בצורה טבעית לספרות, לסרטים וכל דבר במדיה שייך לעולם האומנות. מרתק למצוא סיפורים ואגדות על מאחורי הקלעים של האומנות שאנו רואים.
אני רוצה לשתף אותכם בסיפור / אגדה קצרה ומקסימה על איך נוצרה הגלזורה האדומה:
אותה גלזורה שאנו רואים באין ספור יצירות אומנות בקרמיקה ובפיסול, אותה גלזורה שהיא אתגר לאומנים, אותה גלזורה שיש לה חיים משלה, והמשפט המפורסם "מה שיוצא אני מרוצה" – פשוט הומצא על הגלזורה האדומה!
לפני 600 שנה חי בסין קדר שהיה לו תנור בנוי על צלע הר. בקצה התנור היתה ארובה.
יום אחד, בזמן השריפה, חזיר בר נפל לתוך הארובה. עם תום השריפה הוא פתח את התנור, ולהפתעתו, כל הכלים היו מצופים בגלזורה האדומה. השמועה עברה מפה לאוזן, עד שהגיעה לאוזנו של השליט. השליט שלח מיד הזמנה לכלים אדומים לארמונו.
הקדר, שלא ידע כיצד הגלזורה נוצרה, עשה ניסיונות רבים, חקר ושאל, קנה חומרים, וניסה לשחזר את הגלזורה האדומה עד שנגמר לו הכסף. הוא מכר את רכושו, קנה עוד חומרים, וכשנשאר לו חומר רק לתנור אחד, והוא כבר ידע שלא יצליח, הוא החליט לצאת בכבוד, ובשיא השריפה האחרונה השליך את עצמו לתוך הארובה.
לכן – גלזורה אדומה היא אתגר.
כל שריפה שאני עושה בתנור הקרמיקה שלי היא הרפתקה! כל שריפה היא לידה מחדש, ואף פעם אין לדעת מה יצא. בכל פעם שאני מקבלת הזמנה ושורפת בתנור, סיפור זה מזכיר לי שיש לעשות את המקסימום מבלי לקפוץ לתוך הארובה, ומה שיוצא – אני מרוצה.
הציטוטים מ"דמיונות של קדרים" מאת דניאל דיויס, אגודת אמני הקרמיקה בישראל, 1998.
