בתקופה האחרונה בין יצירה בסטודיו לאוצרות אני מבקרת בתערוכות רבות ובביקורי סטודיו אצל אמנים , אבל לא כל יום מבקרים בתערוכה שמשלבת בתוכה כל כך הרבה כישרונות, ותובנות לחיים , מדהים אותי כל פעם מחדש להיווכח איזה כוח יש לשקט של האמנות , רוצה לשתף אותכם בתערוכה חדשה המוצגת במוזיאון תל-אביב לאמנות, תערוכת "בנוגע לאפריקה" נפתחה בשבוע שעבר באירוע צבעוני, שמח וססגוני ממש כמו אפריקה.
המוזאון הפך לערב של חגיגה אפריקאית ! אמנות בהשראת אפריקה , מוסיקה וריקודים של להקה אפריקאית, עבודות אמנות של אמנים מחו"ל ומהארץ עם נושא אחד משותף
אפריקה ! חגיגה של תערוכה !!
התערוכה הקבוצתית רחבת ההיקף מציגה אמנות הנוצרת היום באפריקה, או מתייחסת לאפריקה, תוך התמקדות בנקודת מבט אפרו–פוטוריסטית.
נקודת המבט הזו מזמינה עירוב בין פנטזיה, דמיון וקוסמולוגיה, בין מיתולוגיה, עבר, הווה ועתיד, ואף מדע בדיוני ועתידנות.
אוצרת התערוכה רותי דירקטור המקסימה והמוכשרת!
כבר בכניסה לתערוכה כל קירות הרחבה מכוסים בשקי יוטה המיוצרים בהודו ובבנגלדש ומועברים לאפריקה דרך ברזיל, בגאנה הם משמשים לנשיאת קקאו וקפה,ונמצאים כמעט בכל בית כמיכל מקובל למזון,משם מעוברים לתעשיית הפחם ולאחר שסיימו את מחזור החיים שלהם הם מעוברים לעולם האמנות, השקים הם בעלי מטען פוליטי מעצם העובדה שהם מייצגים זיעת אדם – אמצעי הייצור של הכלכלה העולמית .
ציור אולגה קודינה / ראש פינה
העבודות בתערוכה משקפות את החיוניות ואת התסיסה שמניעות היום את אפריקה ובה בעת את מציאות החיים הכאוטית, האכזרית וטראגית לעתים, בתהליכי שינוי בלתי פוסקים. מבחינה זו, התערוכה נעה על הציר שבין תפישה אופטימית לתפישה פסימית של היבשת, שנות דור לאחר השחרור ההדרגתי מהקולוניאליזם.
העבודות שנוצרו בארץ נותנות ביטוי ל"אפריקה הקטנה" – הקהילה הגדלה והולכת של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט אפריקאים בדרום תל אביב. הן משקפות היבטים שונים של הקשר אפריקה-ישראל, ושל האופן שבו אפריקה נטמעה בדמיון, בפנטזיה ובמציאות הישראליים.
אמנים רבים מחו"ל ומהארץ מציגים בתערוכה ,אחת הבולטות בהם היא אולגה קונדינה ,
אולגה מציגה זו הפעם הראשונה במוזיאון תל-אביב, אמנית הראש-פינאית .
את עבודותיה של אולגה אני מכירה מזה שנים מראש פנה, אחותי, סיגל עשת-שפט, המתגוררת בראש פנה ובעלת גלריה באתר השחזור , התוודתה לאמני ראש פנה לפני 18 שנה כשהגיעה לגליל, ומאז ועד היום מציגה ומקדמת בכל מרצה את אומני ראש פנה בגלריה שלה באתר השחזור, הבאר – גלריה לאומנויות וטעמים שם היא משלבת את שתי אהבותיה אלו באותו חלל.
אולגה קונדינה חברה בקבוצת "הברביזון החדש" אשר נוסדה ב-2010 על ידי חמש ציירות, ילידות ברית המועצות לשעבר, שחיות ופועלות בישראל. (נטליה זורבוב, אסיה לוקין, אנה לוקשבסקי, זויה צ'רקסקי (שמה של הקבוצה מתייחס לקבוצת ברביזון שפעלה בצרפת במאה ה-19 וחרתה על דגלה עקרונות של ציור מתוך התבוננות, מחוץ לסטודיו, תוך חיבור בין ריאליזם ציורי למבט נוקב במציאות החברתית. כשחברות ברביזון החדש מאמצות בעשור השני של המאה ה-21 את השם ואת האופי המניפסטי של קבוצת ברביזון ההיסטורית ומעלות על נס ציור מתוך התבוננות.
הפוליטיות של הקבוצה מתבהרת מאליה מעצם יציאתן של האמניות לצייר יחד באזור נווה שאנן ובתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, "אפריקה הקטנה "של תל אביב, וכן במתקן חולות בנגב, חברות הברביזון החדש חוו בעצמן טלטלות של זהות ותחושות חוסר שייכות,
הפרק של אומני ראש-פינה באמנות הישראלית מתחיל אי שם בשנות ה 60 לאחר שננטשו בתי האיכרים שניבנו ע"י הברון רוטשילד לטובת השכונות החדשות, התאכלסו במקום אמנים רבים אשר מצאו בה עיר מקלט, כמאמר שירו של אהוד בנאי על המושבה.
היום, מוצגות בגלרית הבאר באתר השחזור, עבודות של אולגה קונדינה, ג'ים סילברמן , אמן מבורך עם סיפור חיים מרתק עליו אפרט בבלוג נפרד, אביבה סביצקי אשר מייצרת אמנות גבוהה משקיות פלסטיק (כן, זו לא טעות כתיב, שקיות פלסטיק מהסופר), מוסא שפט עליו כתבתי בעבר, עבודות מוקדמות של אורן פישר ועוד עבודות מצוינות ונדירות – הזדמנות פז לאספנים!