אליזבט ויז’ה-לה ברון -הציירת שכבשה את האמנות בזמן המהפכות

אליזבט ויז’ה-לה ברון

ELISABETH  LOUISE VIGEE LE BRUNE

בתקופת המאה ה-18 והמאה ב-19 מכירים לרוב את הציירים של אותה התקופה, וההיסטוריה פחות מתמקדת בציירות. הציירים היו יוצאים עם הגנרלים לקרבות, והיו מתעדים בציור וברישומים את ההיסטוריה. הנשים לעומת זאת היו עקרות בית וטיפלו בילדים לרוב, וניתן לראות זאת גם בציורים, הציורים של הנשים היו יותר בבתים, התמקדו בצד האסתטי, אחת המפורסמות מביניהן הייתה אליזבט ויז’ה, הכינוי שלה היה ויז’ה לה ברון.

בימים אלו מוצגת תערוכת אמנות מדהימה בGrand Palais, בפריז. קצת קר לעמוד בתור, אבל שווה את המאמץ. התערוכה מוצגת עד ה-11/1/2015 אז הספונטניים מבינינו עוד יכולים להספיק…

(לכרטיסים לתערוכה: http://www.grandpalais.fr/en/event/elisabeth-louise-vigee-le-brun, לדירת סאבלט בפריז – מומלצת לחצו כאן)

מארי אליזבט-לואיז ויז’ה-לֶה בּרֶן (בצרפתית: Élisabeth-Louise Vigée-Le Brun;‏ ( 1755 – 1842) הייתה מגדולי ה- ציירות הצרפתיות של המאה ה 18, הציירת המוכשרת שהתפרסמה בפורטרטים המדהימים שלה, משחקי האור, שילובי הצבעים, הפרספקטיבה, לדעתי אין שני לה בפורטרטים!!  אוסף של מאות דיוקנאות שברובם הם נשים, ילדים, ומה שבולט בציוריה – הרבה אור, שמחה, רכות, גאונות ביצירה!

אליזבט ויז’ה נולדה בפריז ל-לואי ויז’ה שהיה צייר.  כשאליזבט הייתה בת אחת עשרה, נשלמו לימודיה. כבר בימי ילדותה אביה התלהב מציוריה וניבא כי תהיה ציירת; האווירה האמנותית ודרך החיים היצירתי של אביה גרמו לה להעשיר את הידע, הטעם האמנותי ובעצם עיצבו את שארית חייה לחלוטין.

חבר של אביה, דויין, עזר לה לדייק את ציוריה עד שדוונס, פרופסור באקדמיה סן לוק, ביקש את רשות המשפחה ללמד אותה באופן אישי אומנות וציור. השיעורים הללו לא נתנו לה יותר מדי ממה שכבר ידעה, אבל כן תרמו לשיפור פלטת הצבעים שלה. אלו הם היו ימים מאושרים עבור אליזבט כילדה קטנה, היא בילתה שעות רבות בניסוי וטעיה עם מגוון רחב של סגנונות וכלים. ב- 1768 אביה נפטר, ואמה היפיפייה נישאה לתכשיטן עשיר. אליזבט החליטה ללכת בדרכו של אביה ולהיות ציירת.

בגיל חמש עשרה כבר הייתה ציירת מבוקשת, וציירה דיוקנאות של אנשי האצולה בתקופתה. ב- 1775 הציגה בפני ה- אקדמיה המלכותית לציור ולפיסול שתי תמונות של דיוקנאות, והוזמנה להשתתף בתערוכה של האקדמיה. כבר באותו הקיץ, נישאה לז’אן-בטיסט פייר לה ברן, שהיה צייר אך עסק בעיקר במסחר בתמונות. לאחר שש שנים עברה עם בעלה לפלנדריה ולהולנד, עקבה אחרי הטכניקה של ה- ציירים הפלמים וההולנדים, זמן לא רב עבר עד שציירה דיוקנאות של אנשי האצולה ההולנדים.

שמה של אליזבט הלך לפניה עד לצרפת וארצות אירופאיות נוספות, כגון האצולה הבריטית, הרוסית, האוסטרית ועוד… היא הוזמנה ל- ארמון ורסאי בכדי לצייר את דיוקנה של המלכה מארי אנטואנט. היא ציירה גם את המלכה בחברת ילדיה ואת אנשי האצולה של בית המלכות ובזכות המלצת מלך צרפת, לואי השישה עשר – היא התקבלה כחברה באקדמיה המלכותית לציור ולפיסול ועברה מהולנד לצרפת עם בעלה.

באוקטובר 1789, בעטיה של המהפכה הצרפתית, אליזבט נמלטה מפריז עם בתה שהייתה דאז בת תשע- ג’ולי. אליזבט השאירה מאחוריה את בעלה ז’אן-בטיסט, הותירה את כל ציוריה ואת כל רכושה. היא נמלטה לרומא, וינה ואף לסנט פטרבורג, שם ציירה את דיוקנה של יקתרינה הגדולה; מלכת רוסיה, שם התקבלה לאקדמיית האמנות של העיר. לאחר שהמהפכה הצרפתית נרגעה, אליזבט שבה לצרפת, רכשה בית בעיירה לובסיין (אשר בקרבת פריז) וחייתה על קו לובסיין-פריז.

כחמש שנים לפני שנפטרה, אליזבט פרסמה את זיכרונותיה שהפכו לאחד המסמכים הכי חשובים של האמנות בתקופתה.

אליזבט שאבה השראה מכל ארץ ובכל סביבה, מבין זכרונותיה, כתבה: “ברגע שנכנסתי לאחת הגלריות האלה נעשיתי מיד כמו דבורה, בחשק רב ליקטתי הרבה מאוד ידע מועיל, והייתי שיכורה מאושר בהתבוננות באמנים מן העבר”.

אמנם הציור שלי הוא לגמרי בסגנון אחר,

אבל אני כאישה ציירת, מאוד מזדהה עם אליזבט ויז’ה,  שגם הצליחה לנהל חיי משפחה וגם קריירה מצליחה.

ובמילותיה:

“Je n’ai eu de conheur qu’en peinture” – “אני מאושרת כאשר אני מציירת”